אני לא עורכת לשונית!

"אני לא עורכת לשונית.

אני עורכת לשון."

כך, לפחות, טענה אחת המרצות שלי ללימודי תעודה בעריכה לשונית. עניתי שזה אירוני לשמוע תיקון כזה ממישהי שמלמדת בתוכנית בשם "עריכה לשונית". מסתבר שהסנדלר לא רק הולך יחף – לפעמים הוא גם דורך לעצמו על הרגל.

בשלב הזה אני מניחה שחלק מכם מרימים גבה ולא מבינים על מה לעזאזל אני מקשקשת. אז אסביר:

ההבדל בין שני הצירופים הוא שאחד הוא צירוף סמיכות ("עורך לשון") והשני הוא צירוף שם ותוארו ("עורך לשוני"). אני מאוד מתנצלת אם המושגים האלה עשו לכם פלשבקים משיעורי לשון מהתיכון... כדי לכפר על כך -- אציג לכם כמה דוגמאות שבהן ממש לא עובד להחליף בין השניים:

• "קורס כתיבתי" (במקום "קורס כתיבה")

• "אוכל אסיה" (במקום "אוכל אסייתי")

• "ארצות ערביות" (במקום "ארצות ערב")

• "היציאה המצרית" (במקום "יציאת מצריים")

הסיבה שהדוגמאות האלה נשמעות צורמות באוזן, נובעת מהבדל המשמעות בין שני בין שני הצירופים.

1. צירוף סמיכות מציין שייכות ("של")

   • "הבדל משמעות" = הבדל של משמעות. כלומר, קיימות שתי משמעויות שונות.

   • "סרט קומדיה" = סרט של (ז'אנר) קומדיה.

2. צירוף שם ותוארו ("שהוא") הוא צירוף של שם עצם (המילה הראשונה) ומילת תואר שמתארת אותו (המילה השנייה)

   • "הבדל משמעותי" = הבדל שהוא משמעותי. כלומר, זה לא סתם הבדל.

   • "סרט קומי" = סרט שהוא מצחיק (גם אם הכותב תכנן שהוא יהיה דרמה).

שם ותוארו VS סמיכות

חשוב לציין שעל פי האקדמיה ללשון, כיוון שצירופים כגון עורך לשוני או יועץ משפטי הפכו שגורים כל כך בעברית המודרנית, הבחירה בין להשתמש בהם או באחיהם, צירופי הסמיכות, היא בעיקר עניין של סגנון.

ולמרות זאת, עורכים רבים מעדיפים לבחור באפשרות השמרנית יותר, כלומר בצירופי הסמיכות, התואמים יותר את העברית המקראית.

אני, באופן אישי, חושבת שזה תלוי מאוד באופי הטקסט:

1. בטקסטים עיוניים, או בעלי אופי רשמי: ללא ספק הגישה השמרנית -- היא המתאימה ביותר.

2. בפרוזה, ובפרט כאשר הטקסט נכתב מנקודת מבט של דמות בת ימינו: העברית צריכה להישמע טבעית (אני בטוחה שכל סופר שאי-פעם יבקש ממני עריכה, יגיד שאני ה"עורכת לשונית" שלו. אלא אם כן הוא קרא את הפוסט הזה... אולי אני צריכה להתחיל לתת הנחת חבר למי שקורא לי "עורכת לשון"? 🤔)

לקריאה נוספת ורקע היסטורי, ממליצה לעיין במאמר האקדמיה ללשון.