איך ספר נולד? כמו תינוק

או: איך להצליח לסיים ספר, בלי להתייאש באמצע?

1       הרעיון הגדול

איך ספר נולד? כמו תינוק

האמת? לפעמים הרעיון הגדול מגיע אפילו מהר יותר. מכירים את זה שהרעיונות הכי טובים מגיעים אלינו במקלחת?

כל ספר מתחיל ברעיון.

הרעיון יכול להיות סצנה מסקרנת, או קונפליקט מעניין. לפעמים הוא יכול להיות טוויסט על משהו שקראתם או ראיתם.

תכנון הספר לא חייב להיות לינארי (ממש לפני כמה ימים כתבתי שאני מאמינה שכתיבה טובה מתחילה מהסוף), אבל הרעיון חייב לגרום לכם להגיד

"וואו! איך הייתי רוצה לקרוא כזה!"

אני חושבת שאי אפשר באמת "להכריח" את הרעיון החוצה. הוא יגיע כשהוא יגיע... אבל בהחלט אפשר לזרז אותו.

על תרגילי כתיבה – שמעתם?

למשל, תרגיל ה"למה?" שכתבתי עליו כאן: למה אני כותבת?

אם תרצו, אוכל להקדיש פוסט שלם לתרגילי כתיבה בעתיד 😉

2       תכנון העולם ובניית העלילה

כל תהליך כתיבה הוא שונה.

טולקין סיפר שהוא עבד על בניית העולם שלו שנתיים לפני שהתחיל לכתוב.

אני, לעומת זאת, כשיש רעיון שבוער בי – אני חייבת להוציא אותו. אני מרגישה לרוב שלהתעכב על התכנון מוציא לי את האוויר מהגלגלים. אז אני ניגשת ישר לכתוב.

"אבל תכנון זה חשוב!"

אתם צודקים, במאה אחוז.

כדי שספר ייצא מהודק – חייבים לתכנן אותו. ככה אני עושה את זה:

1.     בסוף כל סשן כתיבה, אני עוברת על מה שכתבתי ויוצרת לעצמי "פתקים", המכילים את כל האלמנטים החדשים: דמויות, מקומות, חפצים חשובים. (אם תרצו, גם על זה אוכל לכתוב פוסט שלם)

2.     את בניית העלילה אני עושה כשבוע לאחר התחלת העבודה על הספר. אחרי שפרק היצירתיות הראשוני החל לדעוך, ואחרי שכבר הוכחתי לעצמי שזה פרויקט שאני מתמידה בו. אחרי שכבר יש לי טיוטה מוכנה של ההתחלה, של הסוף ושל סצנת השיא, אני יושבת לתכנן את החלוקה לפרקים. אגב, כתבתי על זה כאן: Saga.

3       כתיבה, כתיבה, כתיבה

לשלב הזה אני קוראת "ההרגל".

אני מאמינה שבלי הרגלים נכונים, הספר פשוט לא ייקרה.

תגידו לי אם התיאור הבא נשמע לכם מוכר: חשבתם על רעיון פצצה, התיישבתם במלוא המוטיבציה מול המחשב וכתבתם במשך שלוש שעות, בלי להרים את הידיים מהמקלדת. אבל, אז קרה משהו – הייתם צריכים ללכת לחנות, או לישון, או שהתקשרו אליכם מהעבודה. מצאתם את עצמכם סוגרים את הקובץ ועוברים להתעסק במטלות החיים האחרות שלכם. ולא פותחים אותו יותר לעולם.

זה קרה לי שבוע שעבר...

האמת? שזה קרה לי יותר פעמים משאני זוכרת.

לפעמים זה קרה אחרי שעבדתי על ספר במשך שבוע, או שבועיים, או אפילו חודשיים.

נתקלים באיזשהו חסם כתיבה, עוזבים את הספר לכמה ימים. ואז הימים הופכים לשבועות, וחודשים... וככל שלא נוגעים בספר יותר, כך המשימה של לחזור אליו מתחילה להיראות לנו יותר ויותר כבדה. וזה טבעי!

כאמור, גם אני עדיין נופלת בזה, אבל אלה הפתרונות שעובדים עבורי הכי טוב:

1.     תזכורות! התחלתם פרויקט? קבעו לעצמכם לוח זמנים עבורו ושימו אותו כמשימה חוזרת בלוח השנה.

2.     הרגלי כתיבה! נסו לכתוב כל יום. סליחה, נסו להכריח את עצמכם לכתוב כל יום. אם הימים שלכם עמוסים, נסו להגדיר עשר דקות קבועות לכתיבה. ותכתבו בהן. גם אם אין לכם השראה – תכתבו.

תחשבו על זה כך:

נניח שאתם רוצים להגיע ל־80,000 מילים. ונניח שאתם כותבים 500 מילים ביום (תאמינו לי, אם תקפידו על שגרת כתיבה, רוב הימים אתם תכתבו הרבה יותר מ־500!), ייקח לכם 160 ימים לסיים את הטיוטה הראשונה!

4       עריכה עצמית

אחת הבעיות שנובעות מחוסר תכנון של הספר, היא שסופרים חוזרים המון פעמים אחורה כדי לתקן פערים. או, יותר גרוע, נכנסים ללופ זוועתי של צעד קדימה, חמישה צעדים אחורה. הלופ הזה גורם להם להתקדם לאט, להתעייף, ולוותר על הפרויקט באמצע.

אז אל!

אפשר לחזור מידי פעם אחורה ולתקן דברים תוך כדי הכתיבה, אבל חשוב להתקדם.

במילים אחרות, התיקונים – בסוף!

ההמלצה שלי:

1.     כל פעם שמרגישים צורך לחזור לתקן משהו, לרשום את התיקון בצד. למשל:

• להוסיף בפרק 2 רמז לתיבה שמגלים בפרק 18

• למחוק את כל המופעים של ציפורה בפרקים 1-20. הדמויות עוד לא מכירות אותה

• להוסיף פלאשבקים של יוסי, בפרקים 3, 5 ו־9

2.     כמו שכתבתי למעלה, ההמלצה שלי היא לכתוב תכנון מסודר של העלילה לאחר שבוע של עבודה (כלומר, לאחר כ־3,500 מילים). בשלב הזה אנחנו כבר יודעים מה אנחנו רוצים מהספר (במיוחד אם עבדנו בשיטת ה־סוף -> התחלה -> רגע שיא -> כל השאר, עליה כתבתי ב־Saga), ואפשר לשבת ולתכנן. אחרי התכנון אפשר ומומלץ לערוך את הסצנות שכבר כתבנו, כדי להדק אותן. אבל זהו – אחרי התיקון הזה, ממשיכים קדימה וחוזרים לתקן רק בסוף!

3.     לאחר סיום כתיבת הטיוטה הראשונה, כדאי להניח את הספר בצד לשבוע. זוהי דרך טובה "לשכוח" על מה עבדנו, כדי לגשת למטלת העריכה "בראש נקי".

4.     את העריכה העצמית כדאי לעשות לאט ובזהירות. לא לדלג על אף חלק! ככל שהספר יגיע מהודק יותר להוצאת הספרים, כך יגדל הסיכוי שלו להתקבל. ואם אנחנו מוציאים את הספר עצמאית, כך עלויות העריכה הספרותית והלשונית יהיו נמוכות יותר.

5       תהליך ההוצאה לאור

כאן הספר עוזב את המחשב שלנו ומטייל למחוזות חדשים.

חלק מהספרים נולדים דרך הוצאות הספרים המסורתיות.

חלק מהספרים נולדים בהוצאה עצמית.

אם המילים האלה נשמעות לכם כמו ג'יבריש – אשמח לייעץ לכם על שיטת ההוצאה האידאלית עבורכם!

בכל מקרה, אלה השלבים שהוא עומד לעבור:

1.     עריכה ספרותית

2.     עריכה לשונית

3.     קריאת בטא

4.     הגהה לפני עימוד

5.     כריכה ועימוד

6.     הגהה לאחר עימוד

7.     ✨ הוצאה לאור ✨

6       חגיגות (כי מגיע לכם!)

עשיתם את זה!

הספר שלכם יצא לאור, ואתם יכולים סוף־סוף לנוח.

או לחשוב על הרעיון הבא, כל אחד והדרך שלו לחגוג... 😉

***

איזה מהטיפים כאן כבר ניסיתם? ומה הפוסט הזה חידש לכם?

אשמח לשמוע בתגובות!