איך בחרים מתווה עלילתי?

נתחיל מלהגדיר מה זה בכלל מתווה עלילתי:

מתווה עלילתי הוא תבנית של הספר, המשמשת כבסיס לכתיבתו. הוא מספק מבט כולל על האירועים המרכזיים, הדמויות, והקונפליקטים המרכזיים, ומאפשר תכנון וארגון של הסיפור לפני או במהלך כתיבתו.

נשמע מסובך?

לא באמת..

או, ליתר דיוק, לא באמת, אם משתמשים באחת השיטות המוכרות והמוכחות לבניית מתווה עלילתי. אם אתם כותבים את הספר הראשון שלכם – אני ממליצה בחום לא לנסות להמציא את הגלגל מחדש, ולהיעזר באחת מהן!

"אבל אנחנו רוצים שהספר שלנו יהיה מקורי!"

 הוא יהיה מקורי, אל תדאגו.

שימוש בשיטה לבניית מתווה עלילתי לא מפחיתה מהמקוריות של הכתיבה שלכם – להפך! היא עוזרת לכם להתמקד בעבודה היצירתית, על ידי כך שהיא מזכירה לכם מה החלקים שחשובים להעברת החוויה שאתם רוצים.

אל תשכחו, כתיבת ספר היא מסע ארוך ומפרך, שבדרך כלל לוקח בין חצי שנה לשנתיים.

בניית מבנה עלילתי היא כמו תכנון המסלול של המסע הזה. ונכון, יש אנשים שיוצאים למסעות ארוכים בלי לתכנן, אבל עבור רוב האנשים, התכנון הופך את הכתיבה לקלה הרבה יותר.

ולכן, כדאי מאוד לא לדלג על השלב הזה.

וכדי שהשלב הזה יהיה קצת פחות מאיים,

הכנתי רשימה של שיטות לבניית מתווה עלילתי.

ניסיתי להכליל הן את השיטות המוכרות ביותר (זה יהיה מוזר להתעלם מהן), אבל גם להכליל שיטות מוצלחות, שאין עליהן כמעט מידע בעברית.

1       מתווה שלוש המערכות (או: התחלה ← אמצע ← סוף)

זו השיטה הכללית, עליה מבוססות כל שאר השיטות. אפשר לומר שזו השיטה הקלאסית.

חלק ראשון (בערך 25% מהספר): פתיחה, טריגר של הבעיה והתחלת ההתרחשות.

חלק שני (בערך 50% מהספר): החמרה מתמדת של המצב.

חלק שלישי (בערך 25% מהספר): מתחיל מרגע שיא המתח, ואז פתרון ורגיעה.

טיפ של מקצוענים: על מערכה צריכה להסתיים ב־”cliff hanger”: קורה משהו שגורם למצב להיות בלתי־הפיך, מגלים פרט מידע שמשנה את כל התמונה וכו'. שלא יהיה מצב שהקורא מסיים מערכה ומצליח להניח את הספר בצד!

2       מסע הגיבור

כל כך הרבה ספרי פנטזיה נכתבו על פי המתווה הזה! כי הוא פשוט עובד כל כך טוב...

הסיפור מתחיל בגיבור שחי לו את חייו ב"עולם הרגיל", ופתאום קורה משהו שמושך אותו ל"עולם חדש" פנטסטי ומרהיב, והחיים שלו משתנים מן הקצה אל הקצה. משם הכול הולך ומסתבך...

על קצה המזלג: מסע הגיבור עוקב אחרי גיבור שעובר מסע (לא ציפיתם לזה, נכון?). במסע הזה הגיבור בוחר או נאלץ לעזוב את השגרה היום־יומית שלו ("העולם הרגיל") ולצאת אל הלא־נודע ("העולם החדש"). הגיבור פוגש דמויות משמעותיות לאורך הדרך, הן כאלה שמכוונות אותו לדרך הנכונה, והן כאלה שמנסות לפתות אותו לסטות מהדרך הזו. מסע מגיע אל סופו הבלתי־נמנע כאשר הגיבור מביס את הנבל הראשי או מתגבר על הקונפליקט המרכזי. בסוף, הוא אולי חוזר לעולם הרגיל, אבל הוא כבר לא אותו אדם – הוא בוגר יותר, מוסרי יותר, אמיץ יותר.

יש המון מידע באינטרנט על המתווה הזה. ממליצה לכל מי שרוצים לכתוב סיפור על גבורה להכיר את המתווה הזה, גם אם תחליטו בסוף לא להשתמש בו.

3       מסע הגיבורה

ולא, זה לא עניין של מגדר... גם במתווה הזה וגם במתווה הקודם הגיבור יכול להיות בעל כל מגדר שתבחרו. קוראים לזה "מסע הגיבורה" כי מישהו מתישהו חשב שזה מצחיק, ועכשיו אנחנו תקועים עם הטרמינולוגיה (ה"מישהו" זו גייל קארינג'ר והשיטה נראית על שם ספרה, הקרוי באותו השם).

בעוד ש"מסע הגיבור" הוא מסע בו הגיבור מתבגר ומתפתח ובסוף מתמודד מול האיום הגדול ומביס אותו, "מסע הגיבורה" הוא מסע של בניית קהילה. הגיבורה פוגשת לאורך המסע דמויות שונות ומסנה לגייס אותן לטובת מטרה משותפת. הניצחון הוא השגת האחדות וההתמודדות המשותפת אל מול הקונפליקט.

השיטה המלאה מוצגת בספר של גייל קארינג'ר.

4       השיטה של מורסי

לא שם מלהיב כמו הקודמים, תאשימו את ג'נה מורסי, שלא בחרה לשיטה שלה שם יותר מגניב...

המערכה הראשונה: התחלות והכנות. סצנת הפתיחה מדגימה את הז'אנר, הדמות בחיי היום־יום שלה, הגדרת הרצונות של הדמות, הצגת הבעיה. המערכה מסתיימת בזה שהדמות מחליטה לפעול (אם מכריחים אותה, גם טוב).

המערכה השנייה: העניינים הולכים ומסתבכים. הדמות הראשית מבינה שהקונפליקט גדול עליה, היא עושה טעויות, היא לומדת ומתפתחת, ואז היא מצליחה להשיג ניצחון ראשון. בזכות הניצחון הדמויות סביבה מתחילות לראות אותה באור חדש.

המערכה השלישית: פה דברים מתחילים לעוף מהחלון! האיום מתעצם, הדמות סובלת, הדמות סובלת עוד יותר, הדמות נשברת, היא ממררת על החיים שלה, ואז פתאום קמה ובכוחות מחודשים מנסה שוב, היא כמעט מצליחה – וזה ממש ממש קשה – רגע השיא מגיע והקוראים מוצאים את עצמם על הקצה של הכיסא, וברגע האחרון הדמות מצליחה לנצח. ואז יש עוד כמה פינות לסגור, כדי להשאיר את הקוראים מרוצים.

השיטה המלאה מופיעה באתר של ג'נה מורסי.

5       עקומת פיכטה

באנגלית: Fichtean Curve

כמה שפחות אקספוזיציה, רצף שלושה־ארבעה משברים קטנים שמובילים לשיא.

או, כמו שאני קוראת לשיטה: לחץ־לחץ־לחץ.

המטרה כאן היא להתחיל כמה שיותר מהר את עליית המתח ("rising action"). הדמות חוטפת כאפה מהמציאות, ואז עוד אחת ועוד אחת ועוד אחת, עד שהיא מוצאת את עצמה ברגע השיא.

6       "מעגל הסיפור", של דן הרמון

באנגלית: Story Circle

הדמות מתחילה מנקודה נוחה ומוכרת, יש לה רצון עז להשיג משהו, היא נכנסת/ נאלצת להיכנס לסיטואציה לא מוכרת, היא מתרגלת לסיטואציה, היא משיגה את מה שרצתה, אבל משלמת מחיר כבד על כך, היא חוזרת לנקודה המוכרת אבל היא התפתחה מהמסע שעברה.

אפשר לומר שהשיטה הזו היא הפשטה של "מסע הגיבור".

השיטה הזו יכולה לעבוד מעולה הן לספר והן לסדרה של סיפורים קצרים.

7       בונוס: מתווה 27 הפרקים

זו השיטה שאני משתמשת בה כבר מעל לעשור. אני אוהבת אותה כל כך, שכתבתי פוסט שלם רק עליה!

8       בונוס 2: שיטות נוספות

יש המון־המון שיטות, ואם הייתי מפרטת על כולן, הייתם מתייאשים ומפסיקים לקרוא באמצע.

אבל!

אם אתם, בכל זאת, רוצים עוד, הנה רשימה של שיטות מומלצות נוספות:

·        "הצילו את החתול" ("Save the Cat"), של בלייק סניידר

·        "מתווה שבע הנקודות" ("Seven-Point Structure")

ויש עוד המון...

---

עדיין מבולבלים?

מוזמנים תמיד להתייעץ איתי!

+ אני שוקלת לכתוב פוסט דומה על כל אחד מהז'אנרים הפופולריים. תגיבו כאן אם הייתם רוצים לקרוא משהו כזה!