שיטת כתיבה: 27 הפרקים

או: איך לבנות סיפור סוחף ומדויק, בלי להסתבך יותר מידי

כל ספר שאי־פעם התחלתי לכתוב נולד מסצנה מגניבה שחשבתי עליה.

כן, סצנה אחת בודדה, מתוך ספר שאמור להיות מאות עמודים. לכן, אני מכירה ממקור ראשון את התחושה של ללכת לאיבוד ברעיון של עצמי. וזה קרה לי המון (ועדיין קורה). וזה בסדר.

למזלי, לפני כעשור גיליתי את השיטה שהפכה את הכתיבה שלי לכל כך הרבה פחות מבולגנת (רציתי לכתוב 'והצילה לי את החיים', אבל הרגיש לי מוגזם מידי): שיטת 27 הפרקים. זוהי גישה מובנית אך גמישה לתכנון עלילה. אני מאמינה שהיא יכולה לשדרג ולסדר את ה-flow של הספר גם לסופר המסודר ביותר, ובטח לסופרים מבולגנים כמוני. בפוסט הזה אציג את השיטה כפי שהיא, ואולי בעתיד אגלה לכם מה השינויים שעשיתי בה, כדי להתאים אותה אפילו יותר ל"סופרי הקונספט".

מהי השיטה?

כשמה כן היא, היא מחלקת את העלילה ל-27 חלקים עם מטרה מוגדרת לכל אחד מהם.

• החלוקה הראשונית היא ל-3 מערכות: התחלה, אמצע, סוף.

• כל מערכה מחולקת ל-3 בלוקים

• כל בלוק מחולק ל-3 פרקים

השיטה מנסה להבטיח זרימה נרטיבית מאוזנת, המובילה את הדמויות מההתחלה ועד הסיום.​

טבלת החלוקה לפרקים

בלוק 1: היכרות	פרק 1: הצגת הדמויות והעולם שלהן	פרק 2: הצגת האירוע המחולל	פרק 3: תגובות מיידיות של הדמויות
בלוק 2: תגובה	פרק 4: התמודדות ראשונית עם המצב החדש	פרק 5: נקיטת פעולות ראשוניות	פרק 6: התמודדות עם התוצאות
בלוק 3: לחץ	פרק 7: אתגרים גוברים.	פרק 8: נקודת משבר משמעותית	פרק 9: דחיפת הדמויות לשינוי
בלוק 4: עולם חדש	פרק 10: כניסה לסביבה או מחשבה חדשה	פרק 11: חקירה ו"משחקים"	פרק 12: ניגוד לעולם הישן
בלוק 5: התחממות	פרק 13: העלאת ההימור/ הסיכון	פרק 14: גילוי מרכזי	פרק 15: היפוך במזל
בלוק 6: ניסיונות	פרק 16: התמודדות עם אתגרים חדשים	פרק 17: העמקת הקונפליקטים	פרק 18: התחייבות למטרה
בלוק 7: רגיעה לפני הסערה	פרק 19: רגע של מנוחה	פרק 20: נקודת משבר נוספת	פרק 21: הרגע האפל ביותר
בלוק 8: הכוח הפנימי	פרק 22: גילוי העוצמה הפנימית	פרק 23: נקיטת פעולה מכרעת	פרק 24: התכנסות קווי העלילה
בלוק 9: שיא ופתרון	פרק 25: הקרב הסופי	פרק 26: השיא	פרק 27: פתרון והשלכות

דוגמאות מתוך "הארי פוטר ואבן החכמים", ג'יי קיי רולינג

הארי פוטר כמובן לא נכתב בשיטה זו, אבל בואו ננסה לקטלג חלקים בסיפור על פי שיטה זו

• היכרות: החיים של הארי עם הדארסלים

• תגובה ולחץ: קבלת המכתב הראשון ותגובה המוגזמת של דוד וורנון

• עולם חדש: ההיכרות של הארי עם עולם קוסמים, עד הגעה להוגוורטסס

• התחממות: השיעורים, קווידיץ', הדמויות בבית הספר. כל אלה מוסיפים עוד מוזרויות וקונפליקטים. אנחנו לא מצליחים להבין מי נגד מי, מי מושך בחוטים. וכל פעם קורים עוד ועוד דברים...

  
  

מדוע סופרים אוהבים את זה?

שיטה זו מציעה מפת דרכים ברורה, המסייעת בשמירה על קצב ומתח. היא גמישה, בין אם אתם כותבים מותחן או רומן רומנטי, שיטת 27 הפרקים מספקת בסיס מוצק לבנייה.​

אגב, יש לה גרסאות מותאמות ז'אנר. למשל, עבור hero's journey.

מדוע סופרים חוששים מהשיטה (או משטות באופן כללי)?

"גלית, אבל זה לא יהפוך את הסיפור שלי לצפוי מידי??"

התשובה הקצרה: לא.

התשובה הארוכה: אפשר לכתוב ספר מותח ומעניין, גם אם עובדים ב־100% על פי מבנה עלילתי מוכר. ובכל אופן, אף אחד לא מצליח ב־100% לעבוד על פי מבנה. דברים נוטים להתפתל ולזוז במהלך הכתיבה.

חשוב לזכור, המבנה העלילתי הוא תבנית. הוא דרך להקל על תכנון הסיפור, כדי להבין יותר טוב מה אבני הבניין שחייבים להיות בו, וכדי להימנע מלמרוח קטעים או להכניס עלילות לא רלוונטיות. במהלך הכתיבה (וכמובן, העריכה) מלטשים את השלד ונותנים לו צורה מוגמרת ומקורית.

אבל גם, אף פעם לא תוכלו לגמרי להיות בלתי צפויים. ואל תנסו להיות! ספר הוא חוזה בין הכותב לקורא, ואסור בשום פנים ואופן לשבור אותו. אם אתם כותבים מותחן בלשי, ההבטחה לקוראים שלכם היא שאתם שוזרים לו רמזים לאורך הספר ובסופו מגלים להם מה הפתרון.

מחשבות מסכמות

אמנם אין נוסחה אחת שמתאימה לכל סיפור, אך שיטת 27 הפרקים משמשת ככלי יקר ערך בארגז הכלים של הסופר. נסו אותה, ותראו כיצד הנרטיב שלכם מתעורר לחיים!​

אין מקור מידע - תרקדו!

בדרך כלל אני נוטה לתת קרדיט למקורות המידע שלי. לצערי, במקרה הזה, שמעתי על השיטה הזו כל כך הרבה פעמים, שאין לי מושג למי הקרדיט מגיע. ומחיפוש קצר באינטרנט, נראה שגם לאינטרנט אין מושג מי ממציא השיטה. לכן, אסיים בתודה כללית לממציא השיטה, שבה אני משתמשת לכתיבה מעל לעשור!

---

יש לכם רעיון לספר אבל מסתבכים עם המתווה העלילתי?

אני תמיד כאן בשביל לעזור!