וואו! תעתיק בעברית הוא מבלבל

איך מתעתקים v או w?

או: הגיע הזמן לדילמת עריכת התרגום השבועית!

אם קראתם "הארי פוטר", אתם בטח יודעים שהוגים ויזלי עם W, אבל וולדמורט עם V. אבל איך אתם יודעים את זה? (בבקשה אל תענו "מהסרטים". כשקראתם לראשונה את הספרים, איך ידעתם לקרוא את השמות הלועזיים האלו נכון?)

אולי זה בגלל ש"ויזלי" כותבים עם ו' אחת ו"וולדמורט" כותבים עם שתיים?

רמז – לא 😊

הדוגמה הנגדית הכי טובה שיכולתי לחשוב עליה (היא באמת ממש טובה!), מגיעה מהספר "צ'ארלי בממלכת השוקולד" והיא וילי וונקה (כלומר, Willy Wonka, פעמיים W!). ואם אתם מרימים גבה, ההסבר כאן פשוט מאוד:

על פי כללי התעתיק – העיצורים V ו־W יתועתקו בראש מילה עם ו' אחת, אלא אם אחריהן מופיעה תנועה הנהגת כ־O או U.

כלומר, בכל הדוגמאות לעיל, התעתוק בוצע באופן נכון.

מה הבעיה בכל זאת?

1       התעתיק לעברית לא מבחין בין העיצורים

כפי שהכותרת מגלה, אין שום דרך לדעת בעת הקריאה האם "ויזלי" נהגה Weasley או Veasley! אז, למעשה, מי שענה בהתחלה שהוא ידע איך לקרוא את זה על פי ההגייה בסרטים, או על פי האנגלית – צדק. אלו אכן הדרכים היחידות לדעת: לשמוע את השם נהגה בעברית, או להכיר את חוקי ההגייה של שפת המקור.

ואני שונאת את זה!

לא ברור לי מי החליט שזה לא חשוב להבדיל בין שני העיצורים, אבל בתור חובבת פונטיקה – קשה לי מאוד עם ההחלטה הזו, במיוחד לאור העובדה שאלו לא שני צלילים נידחים מאיזו שפה ילידית שאיש לא שמע עליה. אלו שני צלילים נפוצים כל כך!

2       הגיע הזמן לקצת קללות בפונטית

בואו נכיר את שני העיצורים החביבים:

איך קוראים לך?	עיצור שפתי־שיני, חוכך, קולי	עיצור וילוני משופתת, מקורב
וואו! ארוך... יש לך שם חיבה?	v	w
מאיפה אתה בעולם?	אירופה, אפריקה, מערב אסיה	אירופה, אפריקה, מערב אסיה
חיה אהובה באות של השם	וירוס	וומבט
ספר לנו עובדה מעניינת	בעברית יש שתי אותיות שיוצרות את הצליל שלי: ו', ב'. למרות ש־ב' מעט הפכפכה... היא הופכת אותי ל־b בראש מילה או אחרי שווא נח. קוראים לזה "בגד כפת", אם אני לא טועה	פעם הייתי קיים בעברית, לא רק במילים שאולות. אבל אז הפכתי ל־י' (פעם גם בעברית ילד היה ולד, כמו בערבית)

הערת הכותבת: וואו, חשבתי על " חיה אהובה באות של השם", כרפרנס לשאלות ששואלים בפעילויות גיבוש. חשבתי שיהיה משעשע. ואז התחלתי למלא את השורה הזאת... וחטפתי פלאשבקים מארץ־עיר...

אז עכשיו, כש־v ו־w כבר לא זרים לנו, נחזור לשאלה שלנו – מדוע העברית המודרנית לא מבחינה ביניהם בכתיב?!

3       אז מה הפתרון?

ליתר דיוק, מה הפתרון, כשכללי התעתיק לא מספקים לנו כזה?

חשבתי על השאלה הזו רבות. בתור כותבת פנטזיה, ז'אנר שבו השמות האירופאיים נפוצים כל כך, אני לא חושבת שזה נכון לוותר על ההבדל. חשבתי על כמה פתרונות:

1. להשתמש ב־ב' עבור v. לא טוב – העברנו את הבעיה למקום אחר. עכשיו אין הפרדה בין b ל־v.

2. להחליט ש־ו' אחת זה v ושתיים זה w. לא טוב מספיק – עלול לבלבל, וגם מאבדים את המשמעות של חלוקה לתנועות. טענה בעד זה – ישנם כותבים שכבר משתמשים בקונבנציה הזו (בעיקר בדיגיטל).

3. להוסיף תג עבור w. החיסרון העיקרי של החלטה כזו היא שכרגע זו המצאה שלי. לא חושבת שזה קיים בשום מקום אחר. אבל זהו הרעיון הכי טוב שחשבתי עליו, ואנסה להגן עליו:

   1. הוא מייצר את ההפרדה שרצינו: וילי וו'נקה; ו'יזלי; וולדמורט; וו'שינגטון; וכו'...

   2. הוא לא מאבד את ההפרדה לפי תנועות (עדיין מכפילים את ה־ו' בתנועות O ו־U)

   3. הגיוני לסמן תג מעל התעתיק של w, כיוון שזהו צליל שלא קיים בעברית המודרנית. וכך מסומנים כל שאר הצלילים "הזרים". למשל, Thatcher ייכתב ת'אצ'ר (th ו־ch); Southern ייכתב סאד'רן; Kharkiv ייכתב ח'רקוב; jacket ייכתב ג'קט, ועוד...

   עם זאת, התגים הללו מקשים על הקריאה. קוראים לא אוהבים כשיש המון כאלה... דילמה.

   
   

הפתרון המועדף

• 0%1
• 0%2
• 0%3
• 0%אחר

לסיכום, לצערי, אין לי פתרון ולמעשה, בכל הפעמים שכתבתי או ערכתי טקסט, שמרתי על חוקי התעתיק המקובלים (אולי הסקר יגרום לי לשנות את דעתי)

. מטרת הפוסט הזה היא בעיקר להציף את הבעיה ולעודד שיח בנושא.

אשמח לשמוע מכם – איך אתם מתמודדים עם הדילמה הזו? האם יש לכם רעיונות טובים? ומה אתם חושבים על עורך שמחליט להתעלם ממוסכמה כלשהי?