השפה הפיגורטיבית בפרוזה – המנוע הסודי של הסיפור שלך
- Galit Dotan
- 30 ביוני
- זמן קריאה 3 דקות
1 למה זה חשוב?
אני בטוחה שכבר הזכרתי את עיקרון ה־show-don’t-tell בעבר. ואם לא, זוהי הזדמנות מצוינת לעשות זאת כעת. עיקרון זה אומר שכתיבה טובה מדגימה לקורא מצבים, רגשות ותחושות, ולא אומרת אותן במפורש.
תסכימו איתי ש"היא גררה את רגליה באיטיות לעבר הדלת" נשמע הרבה יותר מעניין מאשר "היא פחדה להיכנס לחדר" – ובפרט שני התיאורים מציגים את החשש של הדמות מפני מה שנמצא מעבר לדלת.
אחת הדרכים ליצור show-don’t-tell ולגרום לקוראים לחוות את העולם יחד עם הדמות הראשית – היא להשתמש בשפה פיגורטיבית.
2 מהי לשון פיגורטיבית?

על פי מילון רב־מילים:
"פיגורטיבי = שמייצג את האובייקט כפי שהוא נראה במציאות, שמתאר דמויות של בני אדם, בעלי חיים או עצמים אחרים הניתנים לזיהוי (בניגוד ל'מופשט')."
לשון פיגורטיבית היא, בין היתר:
מטאפורות ודימויים
שלילות וניגודים
מֶטונימיות וסינסתזיות
אם הרמתם גבה משתי המילים האחרונות – יופי! בדיוק בשביל זה אני כאן 😊
3 מטונימיה / Metonymy
מֶטונימיה היא "החלפת שם" או "שימוש בשם אחר במקום השם המקורי". זהו אמצעי פיגורטיבי בו מחליפים מונח אחד במונח אחר, המקושר אליו באופן כזה או אחר.
ההגדרה לא ברורה בכלל, אני יודעת. ולכן, אדגים על ידי דוגמאות:
כולנו יודעים ש"הבית הלבן" הוא משכנו של נשיא ארצות הברית. לכן, ניתן לומר "הבית הלבן קבע" במקום "נשיא ארצות הברית קבע", והמשמעות תישאר זהה. מטרת ההחלפה הזו יכולה להיות, למשל, כדי להדגיש שהנשיא ביצע את הקביעה במסגרת תפקידו. כלומר, כנשיא ולא כאדם פרטי.
באופן דומה, שימוש ב"הממשלה החליטה" במקום "שרי הממשלה החליטו" יכול להדגיש את האחידות של ההחלטה.
אם נעבור לשדה סמנטי שאינו פוליטיקה, "וול סטריט זינקה ב־3%", במקום "שוק ההון האמריקאי זינק ב־3%". נשים לב כי וול סטריט הוא רחוב בניו יורק, אבל הוא מוכר בתור מייצג של שוק ההון האמריקאי.
3.1 מתי להשתמש?
כדי ליצור גיוון ולא לחזור על אותם שמות יותר מידי
לפעמים מטונימיות הפכו לכל כך שגורות בשפתנו שהן המתאימות ביותר לדיבור טבעי. למשל, כולנו אומרים "ג'יפ" במקום רכב שטח.
פישוט וקיצור. למשל, "הבית הלבן" קצר יותר מ"נשיא ארצות הברית".
4 סינקדוכה / Synecdoche
סינקדוכה היא אמצעי ספרותי שבו החלק משמש לתיאור השלם או השלם משמש לתיאור החלק. היא נחשבת למקרה פרטי של מטונימיה.
4.1 החלק משמש לתיאור השלם
"הידיים עבדו בזריזות" – ברור שלא רק הידיים עבדו, אלא האדם כולו עבד
"הוא הרגיש כאילו זוג עיניים עוקב אחריו בעלתה" – כמובן שאם מישהו אכן עוקב אחריו, יש לו עוד איברי גוף חוץ מעיניים
שימוש בשמות של מותגים כדי לתאר חפצים: "ג'יפ" = רכב שטח, "פריג'ידר" = מקפיא, "פלאפון" = טלפון נייד, וכן הלאה.
4.2 השלם משמש לתיאור החלק
"אני לא מאמינה שהיצור הזה דיבר איתי!" – שימוש במונח הכללי "יצור" במקום הספציפי "אדם", כדי להבליט תחושה של גועל.
"הם חזרו איש לביתו" – שימוש בצורת יחיד כדי לתאר את הכלל "איש לביתו", במקום "כל האנשים חזרו לבתיהם"
"כל המדינה ישבה מול הטלוויזיה" – שימוש בהכללה, למרות שבפועל רק חלק מהאזרחים ישבו מול הטלוויזיה

5 סינסתזיה / Synesthesia
סִינֶסְתֶזְיָה היא "עירוב חושים". זוהי תופעה שבה נוצר גירוי בחוש אחד כתוצאה מגירוי של חוש אחר.
בניסוי מוכר המדגים סינסתזיה ביקשו מנבדקים להגיד מי מהצורות הבאות היא "בובה" ומי מהן היא "קיקי". רוב הנבדקים הרגישו שהצורה העגולה היא בובה והמחודדת היא קיקי.
ניסוי זה מדגים איך חוש הראיה גורם לגירוי של חוש השמיעה.
שימוש בסינתזיה בכתיבת פרוזה נקרא "סינתזיה לשונית". נוכל להשתמש בשיטה זו על מנת להעשיר את החוויה של הקוראים שלנו. למשל, "צליל מתוק", "אור חד", "ריח כבד". העירוב בין החושים יוצר תמונה "ציורית" יותר, שמאפשרת לקורא לחוות את העלילה בעוצמתיות.
5.1 היררכית החושים
חוקרים מציעים סדר של נגישות קוגניטיבית לחמשת החושים שלנו:
ראייה > שמיעה > ריח > טעם > מישוש
כאשר יוצרים עירוב בין חוש שנמצא גבוה לבין חוש שנמצא נמוך נוצרת משמעות שקל לקוראים להבין. למשל, למשל שמיעה > טעם: "צליל מתוק".
אבל, אם מנסים ליצור עירוב בין חוש נמוך לחוש גבוה, מקבלים ביטוי שקשה יותר להבין. למשל, טעם < שמיעה: "תבשיל רועש".
ההיגיון: ככל שחוש נמצא נמוך יותר בהיררכיה, הוא יותר מוחשי וברור עבורנו, ולכן קל לנו יותר להשתמש בו כדי להסביר חוויות מחושים שגבוהים ממנו בהיררכיה.
טיפ לכתיבה: השתמשו בדימויים מעולם המישוש, הטעם והריח כדי להסביר מה הדמויות שלכם רואות או שומעות.
6 אז עכשיו אחנו יודעים מהי השפה הפיגורטיבית!
השפה הפיגורטיבית היא לא קישוט – היא תיבת הפעלולים שמכניסה עומק, קצב וצבע לטקסט שלנו. שלבו אותה במינון הנכון, וגרמו לקורא להרגיש, לטעום ולהריח את הסיפור שלכם!
אני אסכם בציטוט קצר מ"הארי פוטר וגביע האש", שמשלב גם את "היררכיית החושים" וגם את "החלק מתאר את השלם" באותו משפט. הציטוט הוא מתוך הסצנה שבה וולדמורט חוזר לחיים. בפרט, הוא המשפט הראשון של וולדמורט, מיד אחרי שהוא חוזר לחיים:
“'Robe me,' said the high, cold voice”
נסקור את האלמנטים הפיגורטיביים בו:
היררכיית החושים: הקול של וולדמורט (חוש השמיעה) מתואר כקר (חוש המישוש).
החלק מתאר את השלם: במקום לתאר את וולדמורט כולו, מתואר כאן קולו בלבד.
שני הדברים הללו עוזרים ליצור אווירת אימה וחוסר ודאות.
אז מה הציטוט הפיגורטיבי האהוב עליכם? כתבו בתגובות!
Comments